עוד בהיותי ילד נמשכתי לאומנות הציור, אולם דרכִּי האומנותית הובילה אותי לנגינה
בחצוצרה ובהמשך לניצוח והלחנה, עד שהמוסיקה הפכה לחלק בלתי נפרד ממני. הלחנתי
יצירות קלאסיות, ניצחתי על תזמורות פילהרמוניות ברחבי העולם, הופעתי בסגנונות שונים
כמו בלוז, ג׳אז, פולקלור אמריקאי וניגונים חסידיים עתיקים. עם חלוף הזמן חזרתי לאהבתי
הראשונית והתחלתי לצייר. כשאני חושב על המוסיקה שיצרתי, אני חושב גם על היטמעותה
בציורים שלי.
בעיניי, צבעי הקשת, תווי המוסיקה והספירות הקבליות הם כולם דבר אחד. אני רואה מעיין
צבעים שבא מעומק תת-ההכרה ועולה ויוצר את הצורות הנשגבות הבלתי נראות, להיות
נראות כציורים.
האתגר הוא, לקחת את הרעיונות העילאיים ולהלביש אותם בצבעים מוחשיים, לראות כיצד
החומרים הבסיסיים המופקים מהטבע, הופכים למראָה אשר בה ניתן לשקף את המחשבות
העילאיות.
בהיסטוריה של האומנות, צירופים שונים של חומרים מביאים לידי תחושות שונות. כשמכחול
טעון צבע נוגע בבד, הוא יוצר חיכוך שמושך את הצבע מהמכחול ומשאיר כתם על הבד. מגע
זה, הוא האמצעי והמעבר בין פנימיות המחשבה ובין הציור שיש לו חיים משל עצמו. כל חיי
כאומן אני מנסה לשפר את הרהיטות והזרימה מהמחשבה דרך המכחול בכדי שמגע הצבע
יהיה כמה שפחות מורגש.
האומנות באה משילוב של ראיית החומר ופרשנות הדמיון. לפעמים אני מצייר את הטבע
כפשוטו ולעתים מתוך רעיון תת הכרתי. אני עובד בעיקר עם צבעי שמן על בד פשתן, יוצא
לחורשות וליערות בארץ ומצייר את הטבע ורשמיו. בו בזמן מתגבשים בי רעיונות של שילוב
הצבעים על פי הקבלה היהודית עם האותיות והתגים, שנראים לעיתים בעיני המתבונן
כאבסטרקט יפה.
יש לי כמה אטיודים שאני עובר ביניהם. ציורי נוף, צורות סימבוליות, דומם, ובעיקר צורת
ומהות האותיות העבריות. במשך הזמן נוצרת אינטרקציה בין האטיודים והרעיונות
משתלבים. נוצר צירוף קווים וצבעים שמהווה צינור לרעיון שבא מלמעלה. זהו פלא הציור,
להתבונן בדברים חדשים אשר עוברים דרכי בלי שאדע אותם לפני הופעתם.